יפרח נ' תובל לנגליב עו"ד

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בסכום של 8,000 ₪ עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 14.9.09 ברח' נורדאו בפתח תקווה.

התובע רכב על אופנוע ברח' חד סטרי כאשר רכבה של הנתבעת מסוג פולסווגן עמד בצד הכביש ולטענת התובע סטתה הנתבעת לפתע למרכז הכביש מימין לשמאל ופגעה בקטנוע.

לטענת התובע, הנתבעת לא אותתה וביצעה את הפניה לכיוון פנים הכביש בפתאומיות ובניגוד לחוק.

כתוצאה מהתאונה, התובע והנוסע עימו נפלו ביחד עם הקטנוע על הרצפה ונפצעו.

התובע עותר לתשלום תיקון הקטנוע בסך של 4,464 ₪.

כמו כן, התובע עותר לפיצוי עבור בזבוז זמן, "עבודה שהוקדשה לטיפול בפגיעה בקטנוע ולעוגמת נפש".

מכאן, יתרת סכום התביעה.

יאמר מיד שהנזק היחיד שהוכח להנחת בית המשפט היה על תיקון הקטנוע.

כל יתר הטענות היו מעורפלות ולא ברורות.

גרסת הנתבעת שונה לחלוטין מגרסת התובע. לטענתה לא היתה כל התנגשות בין כלי הרכב, היא טוענת שבהיותה בעצירה הבחינה בקטנוע התובע שנסע מאחוריה, מגיח במהירות ועוקף מצד שמאל, לאחר העקיפה החליקו התובע והרוכב שנסע עמו, על הכביש.

הנתבעת טוענת שהיא עמדה בעצירה מוחלטת על מנת להיכנס לחניה של בית.

לפי דבריה, התובע לא עצר ונכנס במין עקיפה "חברמנית כזאתי".

הנתבעת אכן הודתה שהיא לא אותתה, היא היתה אמורה לפנות שמאלה ולא החלה בפנייתה.

העד מטעם התובע, מר צחי ראזל, אשר רכב על האופנוע ביחד עם התובע, טען שהם נסעו אחרי רכב הנתבעת וראו אותה עוצרת וכך הוא ממשיך בעדותו: "היא התמהמה אחרי כמה שניות ראינו שהיא לא החלטית, מיקי חלף על פניה מצד שמאל, ואיך שבאנו לעקוף היא חתכה שמאלה ואנו נזרקנו על הכביש".

בצדק ציין נציג חברת הביטוח מטעם הנתבעת שיש סתירות בין עדות העד לתובע וככל הנראה לא היה מגע בין שני כלי הרכב כטענת התובע.

יחד עם זאת, מכלל הראיות, אני סבור שלשני הצדדים אחריות שווה לקרות התאונה.

לדעתי הנתבעת החלה בפנייתה ללא איתות בעת שהתובע עמד לחלוף על פני רכבה וכך גרמה לתובע לסטות מדרכו ולנפילת הקטנוע.

אין בעיני חשיבות רבה אם היה מגע ואם לא. התובע עצמו לקח סיכון מיותר כשהוא חלף על פני רכב הנתבעת במהירות שלא אפשרה לו לבלום בעת שרכבה סטה מן הדרך.

לכן, האחריות משותפת לשני הנהגים.